מה זו קופה שנייה, ולמה היא שומרת על המספר אמיתימה זו קופה שנייה,ולמה היא שומרת על המספר אמיתימה זו קופה שנייה,ולמה היא שומרתעל המספר אמיתי

חלק מהכסף שיושב בחשבון שלך כבר מיועד למישהו אחר. הקופה השנייה היא מקום נפרד לכסף הזה, והיא קיימת בשביל מטרה אחת: שהמספר בקופה הראשונה יגיד את האמת.

הקופה השנייה

המקור קורא לה חשבון התשלומים השמורים. לפי ההגדרה שלו, זה כסף שהופרש למטרה מסוימת ועוד לא נשלח אליה.

גם המטרה שלה מוצהרת במקור. היא נועדה למנוע תמונה כוזבת של המצב הפיננסי. כסף שמחכה לתשלום עובר למקום משלו לפני שמשלמים אותו, וכך הוא יוצא מהחשבון הכללי ומכל הערכה של כמה כסף יש.

בישראל יש לפחות שלושה סוגי כסף כאלה, שיושבים בחשבון של עצמאי: מס הערך המוסף שגבית, מקדמות מס ההכנסה, ותשלום שקיבלת מראש על עבודה שעוד לא עשית. שלושתם נראים כמו כסף, והם התחייבות.

שים לב שחיסכון אינו המטרה כאן. הקופה השנייה קיימת כדי שהמספר בקופה הראשונה יהיה נכון.

נניח עצמאי שפתח חשבון שני, והתחיל להעביר אליו את מס הערך המוסף שהוא גובה. עד אז הוא נבהל פעמיים בשנה, ומאז הוא הפסיק.

או מאמנת שהפרידה את התשלומים שקיבלה מראש. בכל רגע היא ידעה כמה עבודה היא כבר חייבת ללקוחות שלה.

קנקן התה על המדף העליון

המקור לא מציג את זה בתור המצאה מתוחכמת. הוא מדגים את זה במטבח.

אנשים מטפלים ככה בכסף הפרטי שלהם כל הזמן: סכום בצד לז׳קט חדש, סכום לחלק של השבוע בשכר הדירה, וסכום לחוב לחבר שמחכה לפתק. את הכול שמים בקנקן תה שבור על המדף העליון, ויש לך את המטרה ואת הפעולה של החשבון.

ההתנגדות הצפויה היא שהכסף הזה שוכב בצד, בזמן שבחשבון אחר משלמים ריבית. אבל המקור עונה עליה מיד. פירורי הריבית האלה הם מחיר קטן על הביטחון שתוכל לעמוד בהתחייבויות שלך.

ובמשפט שכדאי לזכור: ״לתמרן עם כספים שכבר התחייבת עליהם זה ליכוד פיננסי על סף התהום.״

נניח בעל עסק שהשאיר את מס הערך המוסף בחשבון העובר ושב, כי חשב שזה כסף מת. פעמיים בשנה הוא לקח הלוואה קצרה כדי לשלם אותו.

אותו אדם, אחרי שפתח קופה שנייה, הפסיד ריבית של כמה עשרות שקלים. ההלוואות הקצרות עלו לו אלפים.

הרזרבה, ולמה לא נוגעים בה

לצד הקופה השנייה המקור קובע גם קרן רזרבה, שנבנית מהפרשה קבועה מתוך ההכנסה. והכלל שהופך אותה לרזרבה, ולא לעוד חשבון, הוא זה: ״אסוף לאט לאט כרית מזומן ליפול עליה, ולעולם אל תיפול עליה.״

בניסוח המלא שלו, המקור אומר לסרב להוציא רזרבות, ולעשות יותר כסף כדי לפגוש את מצב החירום. לרוב זה מהיר יותר מלחפור בכסף שהוחבא פעם. ולא ללוות כדי לשלם חשבונות, כי לעשות את הכסף פשוט דורש פחות טרחה.

נניח בעלת קליניקה שהפרישה לרזרבה בכל חודש. אחרי שנתיים היו לה הוצאות של חודש וחצי בצד, והיא אף פעם לא נגעה בהן.

מולה, מתקין שמשך מהרזרבה בכל פעם שהיה חודש חלש. אחרי שלוש שנים לא נשארה לו רזרבה, והחודשים החלשים נשארו אותו דבר.

רזרבה שנוגעים בה היא עוד חשבון עובר ושב, עם שם אחר.

מה שמכרת ועוד לא מסרת

ויש סוג נוסף של כסף שלא שייך לך. הוא המסוכן מכולם, כי מבחוץ הוא נראה כמו הצלחה. לפי המקור, שירות ששולם ועוד לא נמסר הוא התחייבות של העסק. עכשיו יעלה לך יותר למסור אותו מאשר אילו מסרת אותו כשהכסף נכנס.

זה יקר יותר בשלוש דרכים. הזמן שלך בעתיד שווה יותר. צריך מאמץ נוסף רק כדי להחזיר את הלקוח. והלקוח ממילא זכאי לבקש את הכסף שלו בחזרה.

נניח מאמנת שמכרה בקמפיין אחד 40 חבילות. אחרי חצי שנה היא עבדה בכל הקיבולת שלה, ולא נכנס לה שקל חדש.

או בעל עסק שמכר מנויים שנתיים בהנחה. השנה השנייה שלו הייתה כולה עבודה על הכסף של השנה הראשונה.

כסף שקיבלת על עבודה שעוד לא עשית הוא חוב, ומשלמים אותו בעבודה.

לפרק הזה יש בחוברת שני תרגילים קצרים, ביצוע וספירה. במדור התרגול שבסוף החוברת יש גם תרגיל בשם הקופה השנייה.

כמה כסף יש לך נמדד אחרי שהוצאת מהחשבון את מה שכבר שייך למס, לרזרבה וללקוחות שעוד מחכים לעבודה. הקופה השנייה היא המקום שבו הכסף הזה מחכה, בלי לייפות את המספר.

החוברת היא ידע כללי, ולא ייעוץ פיננסי לעסק שלך.