בכל עסק יש מי שגורם לייצור לקרות, והוא לא תמיד מי שעובד הכי קשה. החוברת קוראת לו קצין תוצר: מי שמחליט מה נכנס היום ובאיזה סדר, ונמדד בכמה יצא בפועל, ולא בכמה שעות עבדו.

מי שגורם לייצור לקרות

שלושה כובעים רצים בכל עסק, גם בעסק של אדם אחד. הראשון שבהם הוא קצין התוצר, והשאלה שלו היא מה יוצא היום. לפי המקור, זה מי ששולט בעסק ומפעיל אותו ואת האנשים שבו כדי שיצא ממנו ייצור.

החוברת מבקשת לשים לב לניסוח. הכוונה היא למי שגורם לייצור לקרות, ולא למי שמייצר, ולפי החוברת ההבדל הזה הוא כל התפקיד.

מכונאי במוסך מייצר. קצין התוצר של המוסך הוא מי שבוחר אילו שלוש מכוניות נכנסות היום לעבודה, ובאיזה סדר.

לכן התפקיד קיים בכל רמה של העסק. בעסק של עשרה אנשים, מי שעומד בראש כל תחום הוא קצין התוצר של התחום שלו. בעסק של אדם אחד זה אתה, ואתה גם המנהל הכללי של העסק. לפי החוברת, זה כובע כפול ונורמלי לגמרי.

במרפאת שיניים עם שישה עובדים, למשל, הכובעים כבר התחילו להיפרד, והרופא הבכיר הוא קצין התוצר. בעסק קטן יותר הכובע הזה יושב בדרך כלל על הראש של מי שמנהל, יחד עם התיאום בין כל הכובעים. לפי החוברת, שלושת הכובעים קיימים בכל עסק, ומה שמשנה הוא אם מישהו מחזיק בהם במודע, או שהם קורים במקרה.

מי שמייצר, ומי שמחליט

נניח בית קפה בשעת עומס. הברמן הכי מהיר במשמרת מייצר הרבה, אבל הוא לא בהכרח קצין התוצר שלה. קצין התוצר של המשמרת הוא מי שמסתכל על התור, ומחליט מה יוצא קודם.

או סטודיו של שני אנשים, שבו אחד עונה ללקוחות והשני מעצב. קצין התוצר שם הוא מי שקובע כמה פרויקטים ייכנסו החודש, גם אם דווקא הוא זה שמעצב פחות.

והדוגמה ההפוכה: בעל עסק ששקוע בביצוע כל היום ולא מחליט כלום. לפי החוברת, הוא חובש כובע של מבצע, ולא כובע של קצין תוצר. הייצור אצלו קורה, אבל אף אחד לא מכוון אותו.

בכל אחד מהמקרים האלה יש עבודה, והייצור קורה. ההבדל הוא אם מישהו מכוון אותו.

המספר שמודד את הכובע

לקצין תוצר יש מדד ברור, ולפי החוברת זו אחת הסיבות שהוא הכובע הכי קל לתפעל. לפי המקור, הייצור מיוצג בסטטיסטיקות של התחומים ובמוצרים הסופיים בעלי הערך של העסק.

בשפה פשוטה, מודדים כמה יצא השבוע בכל תחום. לא כמה שעות עבדת, ולא כמה עמוס היה.

במוסך, זה מספר המכוניות שנמסרו ושולמו השבוע. מכונית שנכנסה לא נספרת, וגם שעות העבודה לא נספרות. בקליניקה, אלה הטיפולים שבוצעו והושלמו. מטופל שקבע תור ולא הגיע אינו ייצור.

החוברת מזהירה כאן מטעות מוכרת. אם המספר שאתה עוקב אחריו מודד מאמץ ולא תוצאה, אתה מודד את הכובע הלא נכון. מספר שמודד כמה עבדנו ייראה טוב תמיד, ולכן אי אפשר ללמוד ממנו מה יצא.

כך נראה כישלון של הכובע הזה: כולם בעסק עסוקים מאוד, ואף אחד לא יכול לנקוב במה שיצא השבוע.

מה הכובע הזה לא אמור לעשות

החוברת מקדישה מקום גם לצד השני, למה שקצין תוצר לא אחראי עליו, כי זה הצד שמונע בלבול בהמשך.

קצין תוצר לא אחראי לבנות את התשתית שהוא מפעיל. הוא גם לא אחראי להכשיר את הצוות מאפס, ולא לתחזק את מה שמתבלה. כל אלה שייכים לשני הכובעים האחרים: קצין ההתארגנות, שמסדר את הזרימה, וקצין הייסוד, שמקים את התשתית ומתחזק אותה.

הסיבה מעשית. כשאתה בכובע הייצור, הדחף שלך הוא עכשיו, והדחף הזה הוא בדיוק מה שהורס תשתית. מבחינת מי שחושב על מה שיוצא היום, תשתית תמיד יכולה לחכות.

נניח בעל עסק שהחליט על הוצאה גדולה בחודש חזק, וקיצץ בהדרכה בחודש חלש. לפי החוברת, שתי ההחלטות התקבלו מכובע הייצור, ושתיהן שייכות לכובע אחר.

בהמשך החוברת זה נאמר במפורש. כשאתה בכובע של קצין תוצר, סגרת עסקה והחודש היה חזק, זה לא הרגע להחליט מאותו כובע על הוצאה גדולה בתשתית או בהדרכה. ההחלטה הזאת שייכת לכובע אחר, שפועל לפי היגיון אחר.

וזה גם מסביר למה הכובע הזה גובר על האחרים כל כך בקלות. כשלא מבחינים בין הכובעים, מחליטים לפי מה שדחוף, והדחוף הוא כמעט תמיד הייצור.

מה יש בחוברת על זה

בפרק הזה בחוברת יש שני תרגילים: תרגיל זיהוי ותרגיל ביצוע. בהמשך היא עוברת לשני הכובעים האחרים, ומראה מה קורה לעסק כשאחד מהשלושה חסר.

עסק יכול להיות עמוס מהבוקר עד הערב, ועדיין לא להיות בו מי שמכוון את הייצור. מה שקובע הוא אם מישהו מחליט מה יוצא, ואם מישהו סופר מה יצא בסוף.