כשהחודש חלש, האינסטינקט הוא לקצץ. מבטלים את תקציב הפרסום, חותכים בחומרים, ומחכים שיעבור. לפי המקור זה הסדר ההפוך: קודם מייצרים, ורק אחר כך חוסכים. ומי שיוצא מהחודש החלש בלי לשנות את הדרך שבה הוא עובד, יחזור אליו.

מה זה מצב חירום

״החודש היה חלש״ הוא משפט שכל בעל עסק אומר, ואין בו מידע. הוא לא אומר כמה חלש, ביחס למה, ובעיקר מה עושים עכשיו. לכן מה שבא אחריו הוא בדרך כלל כלום, או פאניקה. הגרף אומר יותר.

בטבלה שממירה את השיפוע של הגרף לשם של מצב, ירידה קלה או קו שלא זז נקראים חירום. זה המצב השלישי מלמטה בסולם של שבעת המצבים, מעל סכנה ומתחת לנורמלי.

כלומר כדי להיות בחירום מספיק קו שלא זז. הרבה בעלי עסקים קוראים למצב הזה יציבות, ולפי המקור העסק בדרך למטה, לאט.

חירום הוא גם שלב בדרך למעלה. לפי המקור, מי שעובר דרך סכנה ומפעיל את הנוסחה שלה מגיע לחירום, ומשם, עם הנוסחה של חירום, לתפעול רגיל. כלומר חירום הוא נקודה בסולם, ויש ממנה דרך החוצה.

לכל מצב יש נוסחה משלו, ובנוסחה של חירום הסדר קריטי.

קודם כול, לייצר

הנוסחה של חירום פותחת בהוראה אחת, והמקור מדגיש שהיא קודמת לכל השאר. לארגון היא נקראת לקדם. ליחיד, המקור עצמו מתרגם אותה, ואומר שעדיף לקרוא לה לייצר:

״זו הפעולה הראשונה ללא קשר לכל פעולה אחרת״

לייצר פירושו לעשות את מה שמכניס, ולהוציא אותו החוצה. תכנון, ייעול וניתוח יכולים לחכות.

נניח בעל עסק בחודש חלש שמקדיש שבוע שלם לבניית מערכת לניהול לקוחות. השבוע עובר בלי פנייה יזומה אחת ללקוח. בחודש החלש הבא הוא שולח שלושים הודעות אישיות, המערכת מחכה, והחודש לא חלש.

מה שהבדיל בין שני החודשים הוא במה הוא השקיע את הזמן שלו.

למה החיסכון בא אחר כך

כאן נמצאת הטעות הנפוצה ביותר. בחודש חלש הדבר הראשון שנחתך הוא השיווק, והשיווק הוא הפעולה שהנוסחה שמה ראשונה. מי שמקצץ קודם, חותך את הדבר שאמור להוציא אותו מהחודש הזה.

ויש עוד פיתוי בחודש חלש: לעשות בעצמך את מה שאנשים אחרים בעסק עושים, כי ככה יותר מהר. לפי המקור, מי שנמצא בחירום ומתחיל לעקוף את האחראים, יורד מהר לסכנה, והמספרים צונחים.

לחיסכון יש מקום בנוסחה, והמקום שלו הוא אחרי הייצור.

נניח בעלת עסק בחודש חלש שמבטלת את תקציב הפרסום ומקצצת בחומרים. היא עשתה רק את החיסכון, והמצב החמיר. בפעם הבאה היא מתחילה בסבב פניות, ורק בסוף מקצצת בהוצאות שלא מייצרות כלום.

למה החודש החלש חוזר

יש בנוסחה צעד שכמעט כולם מדלגים עליו, והוא זה שמונע את החירום הבא: לשנות את בסיס הפעולה. בסיס הפעולה הוא הדרך שבה אתה עובד בפועל, ביום רגיל.

המקור מנסח את הסיבה בפשטות. מי שנכנס לחירום, ייצר, ולא שינה כלום בדרך שבה הוא פועל, פשוט הולך לקראת חירום נוסף. הדרך שבה עבדת היא זו שהביאה אותך לחודש החלש, ולכן צריך לשנות אותה.

כאן עובר הקו בין עסק שיש לו חודש חלש אחד, לעסק שיש לו חודש חלש בכל שנה. הייצור מחלץ אותך מהחודש הנוכחי, והשינוי בדרך העבודה הוא מה שמונע את החודש החלש הבא.

נניח מתקין שיוצא מכל חודש חלש בעזרת סבב טלפונים, ואז חוזר בדיוק לאותה שגרה. כך במשך תשע שנים. בגרסה ההפוכה, אחרי סבב הטלפונים הוא קובע ביומן שעתיים קבועות בשבוע לפניות יזומות. זה שינוי של בסיס הפעולה, והחודשים החלשים נעלמים.

ויש גם צד שני לייצור שמצליח. נניח מתקין שעושה סבב שיווק מוצלח, ולא מתכונן לעבודה שתגיע בעקבותיו. במשך שבועיים הוא לא עונה לטלפון, ומרוויח פחות ממה שהרוויח לפני הסבב.

מה יש על זה בחוברת

בחוברת הסטטיסטיקות והמצבים הפרק הזה נותן את הנוסחה המלאה של חירום, כל הצעדים לפי הסדר, כולל הצעד האחרון, שבלעדיו גם הצלחה יכולה לייצר בעיה. הוא נגמר בשני תרגילים: ביצוע, והחלטה.

בחודש החלש הבא, תתחיל במה שמכניס, ותשאיר את המספריים לסוף.